לתרומות EN
 

הנס של בוריס

 

אנו מביאים את סיפורה המרגש של המורה מורן סיון מבית הספר עופרים בחיפה, על ילד עם צרכים מיוחדים בשם בוריס (שם בדוי), שהאייפד שינה את חייו. מילד שהסתובב בכיתה כשהוא מתוסכל ובוכה, הפך בוריס לילד שמתקשר, מביע את עצמו ולומד באמצעות האייפד, נכנס ליוטיוב ומוצא בעצמו שירים שהוא אוהב, ואף למד מאגר נכבד של מלים באנגלית. הוא הפך לאחד התלמידים החכמים בבית הספר. לקריאת הסיפור המלא של בוריס לחצו כאן.

אנחנו מאמינים בנסים, הם פשוט לוקחים קצת זמן. בעבודה שלנו עם התלמידים באוטיזם קלאסי, אנחנו מאמינים בנסים, אבל הם בדרך כלל לוקחים הרבה מאד זמן, תהליך ארוך וקשה עד שרואים ניצנים קטנים של שינוי. רק לעתים רחוקות אתה מרגיש את הכח של דבר קטן לחולל שינוי כל כך גדול ומיידי.

שמי מורן סיון, מורה בבי"ס עופרים בחיפה, בי"ס יסודי לתלמידים על הרצף האוטיסטי. לפני שנתיים וקצת, קיבלתי לחנך את כיתה א'.  התלמידים שלנו מאד מורכבים וכדי שנתכונן היטב לקראת המעבר שלהם לכיתה א', אנו פוגשים את הילדים בגן, צופים בהם, מדברים עם הגננת, קוראים דו"חות וחומרים על התלמיד וכך אנו נערכים להכין ציוד, חומרי למידה, מרחבי למידה ועוד, שיתאימו לתלמידים.

בוריס (שם בדוי) היה אחד התלמידים שצפיתי בו.  בוריס ילד חמוד, יפה עם שיער ארוך. הוא לא דיבר, עשה תנועות חוזרות ונשנות עם ידיו, המוכרות לנו כתנועות סטראוטיפיות של ילדים אוטיסטים. הוא גם לא היה גמול. בגן הוא לא שיתף פעולה ובדו"חות היה כתוב שבנוסף לאוטיזם לבוריס פיגור בינוני.

בוריס הוא בן למשפחה עולה חדשה, דלת אמצעים. הוריו מקסימים, אך נראה שלא הבינו מספיק את מהות האוטיזם וכיצד יש לטפל בבוריס. בית הספר שלנו היה בית ספר חדש שהתחיל רק את שנתו השלישית. לאחר שמנהל בית הספר קרא על האייפדים ולמד עליהם, הוא רכש מספר אייפדים לבית הספר. המנהל נתן לנו את האייפדים, שלח אותנו להשתלמות, רכש אפליקציות מתאימות ואמר לנו כל הזמן "קחו את האייפד הביתה, תשחקו עם האייפד, ותתיידדו איתו כדי שיהיה החבר הכי טוב שלכם".

המנהל ממש האמין באייפד וסחף אותנו להתנסות ולהכיר אותו. לקחתי את האייפד, התחלתי לחקור אותו, לשחק בו בעצמי, לחפש המלצות על אפליקציות, ולהתנסות בהן. קלינאית תקשורת לימדה אותי לתפעל ולהשתמש בתוכנת תקשורת. חיפשתי הדרכות באינטרנט, מצאתי מורות שיכולות להדריך אותי, וככה למדתי להעביר שיעורים מתוקשבים. ניסיתי כל הזמן את האייפד עם התלמידים בניסוי וטעיה ובלמידה. כל הזמן עבר לי בראש מה שקראתי על בוריס (פיגור בינוני ויכולות מעטות). אמרתי לעצמי שאני חייבת לנסות הכל, לא להאמין למה שאני קוראת ולהאמין בילד. כל הזמן אמרתי לעצמי - תאמיני בילדים, והאמונה שלך תגשים את עצמה.

ככה התחלתי את כיתה א'. בהתחלה בוריס הרבה לבכות ללא סיבה, להכניס יד לפה ולנשוך את עצמו. בהתחלה הוא לא שיתף פעולה בשום דבר. חומרי הלמידה לא עניינו אותו והוא הסתובב בכיתה ללא מעש תוך כדי בכי ותסכול. ניסינו לעניין אותו במשחקים, ביצירה, בכל דרך אפשרית ורעיון יצירתי ולא הצלחנו לגעת בו. בוריס המשיך לנשוך את האצבע שלו ולייבב לא סיבה.

ככה התחלתי את השנה: ילדים חמודים, אייפד אחד, והמון אמונה ואהבה. ילדים שמסתובבים בכיתה, לא נחים לרגע, בודקים כל דבר, מתקשים לשבת, לא מתקשרים, וחלקם עדיין עם חיתול. המון בכי ותסכול של הילדים, המון תסכול שלנו כצוות וכמה תלמידים שדומים מאוד בהתנהגות שלהם לבוריס.

הבטחתי לעצמי שאעשה הכל הכי טוב שאני יכולה. האמנתי שלאט לאט בסבלנות ואמונה אצליח להגיע להישגים עם התלמידים. התחלתי לעבוד עם הילדים עם האייפד בתוכנת TouchChat, כי אני תופסת את עצמי קודם כל כמורה לתקשורת, מאחר והתקשורת יכולה לעזור לילדים לפרוץ את גבולות היכולת שלהם ומאפשרת להם להתמודד עם הקשיים הרבים איתם הם מתמודדים.

בהתחלה הדברים נשארו כמו שהיו, התלמידים לא הבינו והיו מתוסכלים, מכונסים בתוך עצמם וכל אחד העביר את ההתנהגות לאופי שלו: בכי ללא הפסקה, שוטטות וחוסר אונים. התחלתי בנחישות ואמונה ענקית.  היה לנו מחשב רגיל בכיתה, אבל לא יכולתי להוביל את הילדים לתגובה עצמאית ע"י הקרנת החומר על מסך טלוויזיה. בנוסף לכך גם הגודל של המחשב לא אפשר לי לקחת אותו איתנו לכל מקום. כשהתחלתי ללמד באמצעות האייפד, פתאום הייתה תגובה, פתאום הילדים לחצו על האייפד. חיברנו את האייפד לטלווזיה באמצעות אפל T.V וככה הלמידה הפכה משמעותית יותר.

אט אט בוריס התחיל להתנסות לבד עם האייפד. נתתי לו את האייפד שיתנסה לבד, צפיתי בו וניסיתי לכוון אותו. חקרנו יחד את המקלדת. למדנו בנפרד אותיות. בוריס התחיל להקליד במקלדת כחוקר. מלחיצה על אותיות באופן מקרי, בוריס החל לבחור שירי בחירה באמצעות הקלדת אות ראשונה של שיר. משם בוריס עבר להקלדת מילה אותה למדנו בשיעורים השונים. השינוי היה מידיי וללא הסבר הגיוני. פתאום בוריס קלט שיש לו מכשיר נגיש מאוד עם איכויות כמעט אינסופיות, מכשיר שיכול לבטא את רצונותיו, מכשיר שיכול לשמש לו כפה, מכשיר שיכול ללמד אותו, להראות לכולם את הידע שלו ואינסוף משחקים ואפליקציות.

השינוי היה מטורף. כל יום מצאנו זמן בו בוריס חקר את האייפד, למד לבד דברים חדשים והיה פנוי ללמידה שלנו כצוות. מילד משוטט בכיתה, בוכה, עצוב ונושך את עצמו, גילינו ילד סקרן, חכם בעל יכולות יוצאות דופן של למידה ואינטיליגנציה. מלבד הלמידה של עבודה עם ה-TouchChat, בוריס למד לעבוד בחשבון ובשפה עם האייפד ובזמן החופשי הוריד אפליקציות של מוזיקה שהוא מאוד מתחבר אליה והתחיל לבנות מיקסים וקטעי מוזיקה מהאפליקציה.

הגענו למצב מדהים שאנחנו רואים את בוריס עובד וכותב ומשחק באפליקציה של מוזיקה ואנו לא יכולים לעקוב אחריו.  פתאום בוריס הפך לילד תקשורתי שיכול להביע את עצמו. הרגע שהכי ריגש אותי היה באחת ההפסקות כשהיינו במסדרון ללא אייפד משהו הפריע לבוריס. הוא צעק ונשך את האצבע שלו. כחלק מניסיונותיי לדובב אותו ולהבין מה מציק לו, הגשתי לו את הטלפון שלי עם מקלדת פתוחה. הוא כתב כיתה ואני עניתי לו: אתה רוצה לחזור לכיתה?. חזרנו ובוריס שמח. פתאום הבנתי שמתרח נס מול עיניי. בוריס יכול הביע את עצמו.  יכול ללמוד, יכול להראות לכולם את היכולות שלו, דברים שלא היו קורים בלי כלי נגיש ונוח ללמידה. הוא למד לכתוב מילים פונקציונליות וכך החל לתקשר באמצעות הקלדה.

מילד לא ורבלי הוא התחיל לקרוא את המלים. בתחילת כיתה ב' בוריס כבר אמר "אני רוצה אייפד". משפט שלם ומרגש. מילד לא ורבלי בוריס התחיל לדבר. הכלי הזה הפך לכל כך משמעותי עבורו, הוא הסתקרן ממנו למד גם לכתוב ולקרוא. בעזרת תוכנה נוספת בוריס למד לכתוב כתיבה באייפד. התחלנו בכתיבת מגע ולאחר מכן עם עט שמתאים לאייפד, וכך הוא החל לכתוב בדפים.

בוריס למד דרך האייפד להיכנס ליוטיוב ולמצוא את השירים בעצמו. הוא מתעניין בשפות. כך הוא למד להכנס ל-Google Translate ולתרגם לשפות רבות מלים שמעניינות אותו. הוריו של בוריס דוברים רוסית, הוא החל לתקשר איתם ברוסית, דבר שלא חלמו עליו קודם לכן. סקרנותו של בוריס עזרה לי כמורה ללמד אותם אנגלית ושירים בשפות נוספות. כך גם ההקלדה הפכה בכיתתי לדרך חיים וכל תלמידים למדו לכתוב. קשה לי לדמיין את חייו אילו נחום המנהל לא היו מעודד אותי ללמד באמצעות אייפד ועוזר לי לארגן את השיעורים שיהיו כמה שיותר טכונולגיים עם Apple TV.

אחזור לבוריס שמרגש אותי בכל יום מחדש. מילד הסובל מפיגור בינוני הוא הפך לאחד התלמידים החכמים בבית הספר. אני כל הזמן אומרת לעצמי ולכולם: "בוריס ילד גאון!!!" הוא לומד במקצועות מסויימים נושאים המקובלים לבני גילו ואילו באנגלית הוא כבר יודע לכתוב ולקרוא מאגר נכבד של מילים.  לא היינו מגיעים לזה ללא אייפד. ללא האייפד הוא היה נשאר עם התסכול שלו, עם הסטיגמה שהודבקה לו. היה נשאר עם תווית של ילד עם פיגור בינוני ויכולות נמוכות.

האייפד חולל נס מיידי בזכות הנגישות שלו. אם אקח את המשפט של צ'רציל ואתרגם אותו לחיים שלי, אני יכולה להגיד: "מעולם לא הייתי חייבת כל כך הרבה תודה של ידע ותקשורת למכשיר אחד כל כך קטן ומיוחד. אני מוקירה תודה על הזכות הגדולה שנפלה בחלקי לגלות יכולות של תלמיד. אני מקווה שבעתיד אצליח ליישם כלי למידה באמצעות האייפד לתלמידים נוספים. ההבנה והתרומה של קרן אתנה וכלל השותפים לה להטמעת האייפד בחינוך המיוחד, היא מתן כלי לביטוי עצמי של תלמידי החינוך המיוחד, דבר שלא היה קורה בלעדי הכלי הזה.

תודה לך בוריס ילד יקר. תודה לכם קרן אתנה היקרים ותודה לך אייפד יקר שהצלחת לחולל נסים. אני עדיין בהתלהבות ובהתרגשות של אדם שראה נס מול עיניו.




מורן סיון, בי"ס "עופרים" חיפה.
 
לתרומה